מיועד למי שכבר קרא את הכתבה "השמנה – השמנת יתר"
בכתבה נשלב אימון אישי לדיאטה והבנת תופעת האשמה – בניגוד ללקיחת אחריות והבנה לתופעת ההשמנה שהאשמה מעודדת אותה ופוגעת בהליך הרזיה …
המשך לסיפור העוגה בחתונה:
אנחנו עדיין באותו אירוע:
שימו לב, נחזור לאירוע, היא עדיין מוסיפה קלוריות למשקלה עקב אכילת העוגה, כל חתיכה הופכת לגדולה יותר ומשמינה עם כל עוגה הנכנסת לפיה ובד בבד האשמה אוכלת אותה בנגיסות גדולות עוד יותר, אבל כמה שהאשמה אוכלת אותה כך היא משמינה יותר, לא מוזר? ההערכה העצמית יורדת מתחת לרצפה, ההלקאה העצמית חוגגת ומה שנותר זה רק להמשיך ולעשות את אותה הטעות.
להמשיך לספר לעצמה ש"היא לא יכלה לדעת" שיש חתונה מחר.
הבה, ננסה, לרגע לעצור כאן ולתת אימון אישי קצר לאותה גברת, תסריט אחר, למשל להתחיל את הדיאטה יום אחרי החתונה, הרי היא ידעה את התאריך, וזה לא ממש הפתעה.
לקחת אחריות – וללכת לשומרי משקל, ואז כל החיים לשמור על דרכי תזונה מאוזנות, להחליט שהיא "לא רואה" עוגות אם היא נכנסת לשם ושלמות השמלה שלה חשובה לה…
אז כדאי מאד, מאד ש"היא לא תראה עוגות", להחליט לראות רק את הסלטים הבריאים הירוקים, ומנות עוף, ולצאת כמו לאחר הארוחה הכי בריאה בעולם, ורק קצת מכל דבר מן הבריאים האלו.
תתפלאו זה אפשרי להחליט שלא בא לה ללכת לחתונה, (זה חוסך את המתנה…)
אם היא לא מסוגלת לעמוד בפיתוי שיפגע בדיאטה, אז זו החלטה שיש בה הגיון, לא חבל על השמלה?
שימו לב, לא חבל לה על עצמה, היא רגילה לא להעריך את עצמה.
חבל לה על השמלה, ובינתיים היא משננת לעצמה בפרוסה ה…
מי יודע כמה: " תמיד הייתי חזירה", וממשיכה לאכול ביתר שאת.
בלילה היא תקלל שוב את עצמה ואת הזוג שבחר להתחתן "בדיוק כשהיא החליטה על דיאטה".
נחזור לאימון האישי להרזיה: אשמה
"אשמה" לא רק בתחום האימון האישי והרזיה כפרט. האשמה היא דפוס של מי שמסרב לקחת אחריות, מסרב ללמוד, מסרב להסיק מסקנות, מסרב לצפות מעצמו למקסימום, מסרב לקחת אחריות, שמח לחשוב שכל העולם, אשם במקומו, וכאשר יראו לו ש"זה לגמרי שלו. האחריות". הוא יאשים אותך ש"עכשיו הוא מרגיש אשם !!!"
לעומת זאת, לקיחת אחריות – משמע להבין שטעית, להסיק מקנה מעשית ולפעול על פי המסקנה. לקיחת אחריות היא דפוס של מצליחנים ולקיחת האחריות באימון האישי זה פשוט להגיד לעצמך מספיק לאכול, מתחילים דיאטה מעכשיו ופשוט להוריד במינון האכילה המופרזת.